שְׁנֵי הָעֲיָרִים / יהודה ליב גורדון

שְׁנֵי עֲיָרִים יַחַד

בַּדֶּרֶךְ אָרָחוּ.

עַל כִּתְפוֹת הָאַחַד

אַמְתְּחוֹת בָּר הֻנָּחוּ

וּנְטִילֵי כֶסֶף נָשָׂא מִשְׁנֵהוּ,

וּבְמַשָּׂאוֹ זֶה רָמוּ עֵינֵיהוּ,

וּבְרָגֶל גַּאֲוָה צָעַד וַיֵּלֶךְ

כּסּוּס שֶׁיִּרְכַּב עָלָיו הַמֶּלֶךְ:

וּפִתְאֹם שׁוֹדְדִים בַּצָהֳרָיִם

נָפְלוּ עַל הַנּוֹסְעִים הַשְּׁנָיִם.

נִגְעֵי אָדָם אֵלֶּה יֶאֶרְבוּ כַּחֶתֶף

לֹא לִמְצֹא מָזוֹן, לֹא אֹכֶל לִיְלָדֵימוֹ

כִּי לִצְבֹּר כֶּעָפָר כֶּסֶף

וּלְמַלְאֹת זָהָב בָּתֵּימוֹ

עַל כֵּן הָעַיִר נָטָשׁוּ

הַנֹּשֵׂא מָזוֹן וָלֶחֶם,

אַךְ אֶת רֵעֵהוּ תָּפָשׂוּ

הַנֹּשֵׂא כֶּסֶף עַל שָׁכֶם.

וַיִּשְׂתָּעֵר עֲלֵיהֶם הָעַיִר

לַצִּיל אֶת הוֹן אֲדוֹנֵהוּ;

וַיֹּאחֲזוּ אֶת רִסְנֵהוּ

וּכְהָקִיר מֵימֶיהָ בַּיִר

כֵּן הֵקֵרָה עָלָיו מַהֲלֻמָּה;

וּבְתוֹךְ הַמְּבוּסָה וּמְהוּמָה

רָאָה אֶת רֵעוֹ שׁוֹקֵט בּוֹטֵחַ,

וַיֵּצֵא לִבּוֹ וַיֵּאָנֵחַ:

הִנֵּה שַׁלְאֲנָן רֵעִי, וּמַדּוּע

מֻכֶּה אָנִי ולְשִׁמְצָה פָּרוּעַ?

אָז פָּתַח רֵעוֹ אֶת פִּיו וַיַּעֲנֶנּוּ:

"אַל לַחֲמוֹר, אָחִי! אַל לַחֲמוֹר רוּם עֵינָיִם

וּלְבֶן-אָתוֹן אֵי לֶכֶת בִּגְדֹלוֹת מֶנּוּ;

לוּ בָּחַרְתָּ כָּמוֹנִי עֲבֹדָה שַׁאֲנָנָה

לָשֵׂאת אַמְתְּחוֹת בָּר בֵּית הָרֵחָיִם,

כִּי אָז לַמַּכִּים גֻּפָתְךָ לֹא נִתָּנָה

וּלְמֹרְטִים הַלְּחָיָיִם.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה