תְּמוֹל רָאִיתִי בְצָהֳרֵי יוֹם
אֶת הַסַּהַר שָׁט בָּרוֹם;
וְהָיָה מְטֻשְׁטָשׁ, חִוֵּר סַהַר,
כְּמוֹ נְחַשׁ־הַנְּיָר שֶׁל נַעַר.
תְּמוֹל קָרָאתִי, בְּאוֹר־יוֹם פָּז,
שִׁירַת פַּיְטָן – כֻּלָּהּ רָז;
וְנִדְמְתָה חִוֶּרֶת, וְהָיָה
רָשְׁמָהּ כְּצֵל, אוֹ כַהֲזָיָה.
אַךְ סוֹף־סוֹף הַיּוֹם הַחַם,
כְּסַעַר־תַּאֲוָה, רַד וְתַם;
וְלֵיל־מְנוּחוֹת בָּא בִשְׁתִיקָה
וְעָטַף כְּפָר, וָהָר, וּבִקְעָה.
אָז בְּכָל גְּאוֹנוֹ סַהַר־סוֹד,
כְּמוֹ רָזִיאֵל מַלְאַךְ־הוֹד,
הֵצִיף, מִלֵּא אֶת הַלַּיְלָה
בְּגִלוּיֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָה.
וְאוֹתָהּ שִׁירָה בְלִבִּי שׁוּב
צִלְצְלָה כִנְגִינַת־כְּרוּב;
פֵּרַשׁ לַיְלָה אֶת חֲרוּזֵיהָ,
אֶת כָּל יָפְיָהּ וְכָל רָזֶיהָ.