(דברי פתיחה בכנוס הארצי של הליגה לקשרי ידידות עם ברית־המועצות, ביום 24 לדצמבר, 1945, בתיאטרון “הבימה” בתל־אביב)

4 שנים עברו מאז יצאה הקריאה הראשונה של קבוצת ידידים בתל־אביב, ירושלים וחיפה שיזמו את ארגון הליגה הזאת וקרוב ל־3 שנים חצי מאז כנוסנו הארצי הראשון בירושלים, באבגוסט 1942, במעמד שליחים של ממשלת ברית־המועצות. אחד ממניחי יסודותיה הנאמנים והמסורים ביותר של הליגה שלנו לא זכה לשמוע את שופרות הנצחון ולהשתתף בועידתנו זו: נעלה על לבנו ביגון, בחבה ובהערצה את זכרו של ד"ר אביגדור מנדלברג, אוהב הבריות וידיד לאדם העובד, בן טוב לעמו היהודי, לוחם אמיץ במחנה המהפכה הרוסית, ועובד מצניע לכת ורב פעלים בשטח הרפואה בתנועת הפועלים העברית בארץ־ישראל. שמו ייזכר לברכה בתולדות הליגה.

נתכנסנו לדון על המשך קיומה ודרכי פעולתה של הליגה עם סיום מלחמת העולם השניה ובתקופה מסוכסכת, מעורפלת ורבת זעזועים זו של מעבר ממלחמה לשלום. ארגוננו היה פרי המלחמה. היינו הנסיון הראשון במזרח התיכון ונשארנו הארגון הצבורי היחיד בפנת עולם זו, שנוסד לשם מתן עזרה לצבא האדום הנאדר בגבורה ולחיזוק החזית האנטיפשיסטית העולמית של הדימוקרטיות וברית המועצות. רחוקים אנו מהערכה מוגזמת של תוצאות פעולתנו. היה עלינו לפעול בתוך ישוב עמוס דאגות מרובות לעצמו ולהצלת שארית הפליטה בתפוצות. הצלחנו במגביותינו לציד 3 משלוחים לטהרן – של אמבולנסים, קרונות נתוח, ציוד רפואי מגוון, ילקוטי שדה וחמרים אחרים, כולם מיצרת א“י – ששוים 45.000 לא”י, מזה 27.000 לא“י על חשבוננו ו־18.000 לא”י על חשבון הקרן היהודית לעזרת ברה“מ בדרום־אפריקה. על ידי סדור תערוכות, עצרות־חג, מסבות הסברה, חליפי חומר אינפורמציוני, ספרותי, מדעי ואמנותי, עזרנו ליצור אוירה של הבנה וידידות בין ברה”מ לישוב העברי בארץ. שליחינו שהביאו לטהרן ומסרו לצבא האדום את מתנות הישוב מילאו שליחות חשובה ותרמו תרומה ניכרת להדוק קשרינו עם מוסדות ונציגים סוביטיים, עוררו את התענינותם במפעל היהודי בארץ־ישראל, אופיו, משקלו, מגמות וסכויי התפתחותו. בניסוח מצע הליגה ובכנוסנו הארצי הראשון נתנו בטוי לתקותנו שעם בוא הנצחון ועיצוב סדרי עולם הנהנה מברכת השלום, תמצא תביעתנו לצדק, לחרות ולמולדת בשביל העם היהודי הבנה וסעד גם מצד רוסיה המועצתית. תוחלתנו לא נשארה ללא הד. נצין בסיפוק ובהוקרה את תמיכתה של משלחת האגודות המקצועיות הסוביטיות בקונגרסים הבינלאומיים בלונדון ובפריס בהחלטה האומרת שיש “לאפשר לעם היהודי להמשיך בבנין ארץ־ישראל כביתו הלאומי, שהוחל בו בהצלחה כה רבה, על ידי עליה, התישבות ופיתוח תעשיתי”. אנו נוטלים לעצמנו רשות לחשוב, כי למאמצי הליגה שלנו יש חלק בשנויים חשובים אלה של דעת הקהל בברה"מ, והבה נקוה שהם יקבלו גם משקל ואופי מדיני במועצת העמים להבטחת שלום העולם.

אולם מטרת כינוסנו איננה לסכם ולסיים פרק של עבר. אנו סבורים שתפקידנו לא נסתים עם גמר המלחמה בגרמניה הנאצית ובקואליציה הפשיסטית. בכינוסנו הראשון אמרתי: “מקוים אנו כי נהיה מאוחדים לא רק בהאבקות עם השונא המשותף, אלא שנשאר בני־ברית גם אחרי שחלום־הבלהות הנאצי יחלוף ותגיע תקופת הקמתם של הריסות העולם אחרי הנצחון”. אמרנו לא פעם שרגשי הסולידרית שרוחש היישוב בא“י לעמי ברה”מ אינם רק ידידות של עת צרה, ידידות של קוניונקטורה העלולה לחלוף עם המשבר האיום והסכנה המשותפת. הליגה לא אבדה את זכות קיומה בזמן השלום, עלינו להמשיך בפעולתנו שבמרכזה תעמוד אמנם לא עזרה לצבא האדום, אלא טיפוח יחסי הבנה הדדית בין ברית הרפובליקות הסוביטיות לבין הישוב העברי בארץ־ישראל. הכנוס הזה של ליגת־הנצחון שלנו צריך להיות כנוס היסוד של הליגה לקשרי ידידות עם ברית המועצות.

באוירה הנוכחית של מתיחות וחשדנות בינלאומית, גם הטפה להבנה ולידידות בין עמים ומדינות תובעת הסברה. פּנינו לשלום ואחוה עם כל העמים, שכנים ורחוקים. כי העם היהודי קשור קשרי גורל, עבותות עבר ועתיד, עם המזרח הערבי סביבנו, עם עמי אברופה ההרוסה ועם העולם החדש בו מרוכזת כיום מחציתו של עם ישראל. אך מצבנו בעולם ותעודתנו בארץ־ישראל מקנים חשיבות יתרה לטיפוח של יחסי הבנה והערכה בינינו לבין ברית־המועצות ועמיה, מכמה טעמים. ראשית כל, עוד יש לנו אויב משותף. הפשיזם והנציזם לא חלפו כליל, למרות מיגורם של גרמניה ויפּן. הם חיים וקימים, ולא רק בארצות המנוצחות. גם המנצחים לא נוקו מהנגע הזה. הוא ממשיך להפריש את ארסו, ושרשיו הנסתרים והגלויים פורים ראש ולענה הלובשים צורות שונות, אם כי לא חדשות ביותר. עוד חזקה בעולם השאיפה לרפא את מדוי החברה לא על ידי ביטול יסודות השעבוד והניצול בתוך כל עם ומדינה, אלא על ידי הרחבת תחומיו, השאיפה לבסס את רוחתם ושלטונם של העמים הגדולים והחזקים על שעבודם וניצולם של עמים קטנים וחלשים מהם. שוב זורעים אי־אמון ואיבה לגבי מדינת הפועלים והאכרים הסוביטית; שוב מרימה ראש שנאת ישראל הזואולוגית. בזמן האחרון ובחבל עולם זה, בו נפגשים האינטרסים של שלוש המעצמות הגדולות, מוסוה מיודענו הישן, הנשק הסודי של הנאציזם, האנטישמיות הפרועה והפורעת, כשטנה נגד הציונות, כהסגר על עליה והתישבות יהודית בארץ־ישראל, כהכרזת מלחמה על זכותנו לחיים לאומיים עצמיים ועצמאים במולדת. האימפריאליזם הערבי המחדש נעוריו, ילד טפוחיו של המיניסטר לשעבר, מר אנטוני עידן, ושל עוזריו הזריזים במיניסטריון החוץ הבריטי אינו מתענין בעניות המנונת, בבורות והמחלות האוכלות בכל פה את המיליונים של המוני העם במצרים ובעיראק, בסוריה ובסעודיה, המשועבדים והמנוצלים ללא רחמים על ידי המעמדות השליטים שלהם. הם מודאגים יותר מכחה האדיר של ברית המועצות. הם מעמידים עצמם לשרות הכוחות האימפריאליסטיים בבריטניה המפיחים ריב ומדון בין אנגליה לרוסיה, ותמורת עזרתם הנדיבה הם מקוים שאנגליה תפקיר לחסדם ולשלטונם את ארץ־ישראל ואת הישוב היהודי ותתכחש להתחיבויותיה לגבי העם היהודי.

באמצעות הליגה שלנו נתרום את חלקנו לטהור האוירה בישוב, בארץ ובמזרח הערבי סביבנו ולא ניתן לכער ולעכר אותה על ידי תעמולה אנטיסוביטית. בגבולות יכלתנו הצנועה נלחם בהרעלת האוירה הבינלאומית על ידי דיבורים חסרי שחר ואחריות על מלחמה שלישית, נלחם באטימת המוחות על ידי היהירות האטומית. ניתן לקהל אינפורמציה נכונה על משטרה, תרבותה, כלכלתה והשגיה המדעיים של ברית הרפובליקות הסוביטיות, על ספרותם ואמנותם של עמיה המרובים, נפיץ את ידיעת המפעל הכביר שהוקם ומוקם מחדש ע"י עמי ברית המועצות, המפעל שהוליד וצבר כחות חמריים ורוחניים כל כך עצומים ובעזרתם הציל ושחרר את העולם מהחיה הנאצית הטורפת. מהצד השני נביא לברית־המועצות ולעמיה ידיעת־אמת על מפעלנו אנו – מפעל התקומה הלאומית והיצירה הסוציאלית של עם ישראל במולדתו, נביא להם את בשורת היהודי החדש, העם העברי העובד הבונה כאן חיי חרות ועצמאות. את בשורת הארץ העתיקה והעזובה הזאת השבה לתחיה במגע הקסמים של עמלנו ושל אהבתנו.

אפשר לראות מראש שמצדדים שונים ינסו לסלף את דמותנו ואת מטרותינו. יגדירו את הליגה כאיגוד פּרו­־סוביטי גרידא, כתמרון פוליטי, כאנטי־מי־שהוא, יעלילו עלינו כונות או טנדנציות אנטי־בריטיות. בפני סרוס וסלוף כגון זה עלינו להתגונן מהתחלה ובתוקף. היה זמן שבחוגים מסוימים ושונים לגמרי תארו את המפעל הציוני בכללו כמכשיר של האימפריאליזם הבריטי. לא היה שמץ של אמת היסטורית בהערכה מסוג זה. שאיפת העם היהודי למולדת, לעצמאות לאומית ומדינית, עתיקה הרבה יותר משלטון אנגליה כאן, ומפעל שיבת ציון של זמננו התחיל הרבה שנים לפני המנדט הבריטי בא"י. היינו כאן לפני היות אימפריאליזם בריטי בעולם ונהיה כאן אחריו. לא באנו הנה לשרת תשוקות שלטון ושעבוד של מישהו ולהיות כלי זין או כלי משחק בידי מי שלא יהיה. אולם באותה מידה שאנו מסרבים להיות מכשיר של אימפריאליזם בריטי – ובגלל עמדתנו זאת סבלנו לא מעט מידי עושה דברו במזרח התיכון והוקרבנו לא פעם על מזבח חשבונותיו, תמרוניו ונכליו – באותו תוקף אנו מסרבים להיות מכשיר של מגמה או פעולה אנטי בריטית. אנו זוכרים לעם אנגלי את עזרתו למפעל הציוני בתקופה שלפני מינכן ואת עמידתו האמיצה בזמנים הכי קשים של המלחמה בצורר הנאצי, עוד לא פסה אמונתנו בתנועת הפועלים הבריטית. אנו מקוים שהיא תשאר נאמנה לרצונה ולהחלטתה להשתחרר משיטות הממשל של המעמדות השליטים לא רק בפוליטיקה הפנימית של אנגליה, אלא גם במדיניות החיצונית, הקולוניאלית, והאימפּריאלית. בכוחה לבצע את התמורה הזו תלוי השלום לא רק בחלק עולם זה, אלא בעולם כולו.

צביונה של הליגה לא יהיה שלם וברור למדי, אם לא נזכיר את הנמוק המיוחד והמכריע להמשך קיומה ופעולתה – חידוש וחיזוק קשרינו עם יהדות ברית המועצות. אחרי הטבח האכזרי שערכו גרמניה הנאצית וגרוריה ביהודי אברופה, אחרי השמדת שישה מיליונים ממיטב אחינו ובנינו – נשארנו 3 מרכזים גדולים של עמנו: יהדות אמריקה והדומיניונים הבריטיים, הישוב בארץ־ישראל, ויהדות ברית־המועצות. עתיד העם היהודי בדור הבא, מהלך ההיסטוריה שלנו בתקופה הקרובה תלויים בשיתוף הפעולה והרצון של שלושת הקבוצים האלה. יהדות רוסיה היתה לנו בעבר מקור כוח וחזון, מעין לא אכזב של כחות יוצרים ובונים, בית היוצר לתנועת הרנסנס היהודית. בזמן המלחמה הזאת נתנה היהדות הסוביטית מאות אלפים חילים לצבא האדום, ועלילות גבורתם היו מקור של השראה וגאוה לפזורי ישראל. רבות סבלנו – סבל נפשי וחומרי כאחד – בשל נתוקנו במשך עשרים שנה מיהדות חזקה ורבת שרשים זו. המלחמה נתנה דחיפה טרגית לחידוש הקשרים בין יהדות ברה"מ ליהדות העולם. כולנו זוכרים את ההתרגשות העמוקה שהחרידה את כנוסנו הראשון לשמע מברק הברכה של הועד היהודי האנטיפשיסטי בה נאמר: “אנו מרימים על נס את קריאתו המעודדת של המשורר הגדול, שאול טשרניחובסקי: המחיצה נפלה! שוב אנו מאוחדים, לב אחד ונשמה אחת. המלחמה באויב הפשיסטי קושרת אותנו קשרי אחוה וידידות שלא ינותקו גם בתוך המלחמה”… הדברים האלה תובעים המשך. האמנם רק לאור להבות המלחמה והחורבן, תוך כבשני טרבלינקה ומיידנק, ובקרונות המות יכיר אח את אחיו? האם רק הרגשת האסון והסכנה המשותפים איחדה אותנו, וכעבור זעם נפנה איש לעברו?

בטוחני שאנו מביעים את רחשי לבו של הישוב כולו, אם נאמר שיהודי ארץ־ישראל רוצים בחישול השותפות בינינו לבין יהודי ברה"מ. הנני מאמין שהיהדות הסוביטית תוהה כיום, יחד עם כולנו, על חידת חייו וקיומו של עם ישראל. אם מי שהוא נטה לשכוח או לשלול את שותפות הגורל היהודי, באה המלחמה האיומה הזאת והזכירה אותה לנו באש ודם ותמרות עשן. חידוש השותפות הגורלית וההיסטורית בינינו לבין יהדות ברית־המועצות נחוצה לא רק למלחמה באויב המשותף, בפשיזם, אלא לבניה ולקימום בכחות משותפים, להקמת הריסותיו של עם ישראל. מעל לחילוקי דעות אידיאולוגיים, שאין בדעתנו להתעלם מהם או לטשטשם, הננו מושיטים את ידנו, יד אחים, לקבוץ היהודי הגדול בברית־המועצות. הבה נאחד את כוחותינו עם מאמצי יהדות אמריקה ושרידי יהדות אברופה לשם הצלת השארית, להגנה על כבודנו האנושי והלאומי, על זכויותינו האזרחיות והלאומיות בתפוצות הגולה, ולביצור עצמאותנו הלאומית שיסודותיה הונחו בארץ־ישראל.

מעמדנו ואפשרות גידולנו בא“י הנם בכף הקלע. קיום הספר הלבן, קיום הפליה גזעית אנטי־יהודית בארץ של הבית הלאומי היהודי הנהו לא רק הסגר על הישוב הנדון להשאר מיעוט התלוי בחסדי שליטים פיאודליים מלומדי דיכוי ונישול של מיעוטים לאומיים, הוא סכנה למעמדם של היהודים בכל הארצות, והוא מעודד ביחוד את הכחות הפשיסטיים במזרח התיכון. תאמר היהדות הסוביטית את דברה לנו, לעם היהודי בעולם, ולממשלת ברית המועצות, הקובעת כעת יחד עם ממשלת הפועלים הבריטית ועם ארצות הברית של אמריקה את גורל העולם, ובתוכו גם את עתידם של המזרח התיכון ושל א”י.

הננו יכולים להבטיח לאחינו בברית המועצות, מה שאמרנו לא פעם לתנועת הפועלים הבינלאומית, כי אנו מקימים כאן לא רק מולדת בשביל המוני יהודים הזקוקים “למקלט בטוח”, כי אם מבצר עוז לחברת עבודה ולקידמה האנושית.