מַנְפְרֶד / לורד ביירון

תרגם: דוד פרישמן

מַשָׂא רִאשׁון

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה

מנפרד לבדו. – המקום: יציע גוטית, – המועד: חצות לילה

מַנְפְרֶד

אֲמַלֵּא הַמְּנוֹרָה שֵׁנִית, אַף-כִּי לֹא תַאֲרִיךְ לְהָאִיר

כְּכֹל-אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלַי לִהְיוֹת עוֹד יוֹשֵׁב וָעֵר:

תְּנוּמָתִי, אִם אָנוּם מְעַט, לֹא שֵׁנָה הִיא, זוּלָתִי

הָגּוּת תָּמִיד נִמְשֶׁכֶת – וְלַעֲצוֹר אוֹתָהּ לֹא אוּכָל;

בְּלִבִּי לִי לֵיל שִׁמֻּרִים, וְעֵינִי אֶסְגּוֹר לְבַעֲבוּר

הַעֲמֵק לְהַבִּיט אֶל-קִרְבִּי. וּבְכָל-זֹאת אָנֹכִי חַי

וְצֶלֶם וּדְמוּת לִי כְּאַחַד הָאָדָם שֶׁנְּשָׁמָה בְּאַפּוֹ! –

וְאִלּוּ יָּדַעְתִּי כִּי נוֹתְנִים הַפְּגָעִים לַנָּבוֹן תּוֹרָה!

אֲבָל כָּל-דַּעַת הוּא מַכְאוֹב: כְּרֹב לְחָכְמָה בָאָדָם

כֵּן יַרְבֶּה לָקוּט בְנַפְשׁוֹ בְּבֹאוֹ עַד חֵקֶר הָאֱמֶת

הַמָּרָה כִּי עֵץ הַדַּעַת אֵינֶנּוּ גַם עֵץ הַחַיִּים.

נִסִּיתִי כְבָר בְּכָל-חָכְמָה, בְּחֵקֶר וּבְרָזֵי כָל-פֶּלֶא

וּבְדַעַת הָעוֹלָם וּצְבָאָיו; נִתַּן לְרוּחִי הֹכֹּחַ

לִכְבּוֹש כָּל-אֵלֶּה לְנַפְשִׁי – וּמוֹעִיל לֹא הָיָה בָהֵמָּה;

עָשִׂיתִי עִם-אָדָם טוֹב וְטוֹב מָצָאתִי גַם אָנִי

בְּקֶרֶב רַבִּים ֵמָאָדם – וּמוֹעִיל בָּאֵלֶּה לֹא הָיָה;

ואוֹיְבִים קָמוּ עָלַי וַיִּתְנַכְּלוּ אֵלַי וְלֹא יָכְלוּ,

וְרַבִּים כָּרְעוּ לְפָנַי – וּמוֹעִיל לֹא הָיָה בָאֵלֶּה;

וְטוֹב וְרָע וְחַיִּים וְכֹחַ וּתְשׁוּקוֹת בַּנֶּפֶשׁ –

כָּל-אֲשֶׁר אֶמְצָא בָאָדָם – בְּהַגִּיעַם אֵלַי וְהָיוּ

כְגֶשֶׁם בְּתוֹךְ הַחוֹל לְמֵרֶגַע הָאָרוּר הָאֶחָד. –

אֵין פַּחַד לְפָנַי, וָאָחוּשׁ בְּלִבִּי אֶת-סֵבֶל הַקְּלָלָה

הָרֹבֵץ עַל-אִישׁ אֲשֶׁר זָרָה מֵעוֹדוֹ הַיִּרְאָה לְנַפְשׁוֹ

אוֹ הַלְמוּת לֵב מִתִּקְוָה אוֹ רוּחַ מִתְפָּעֵם מִתַּאֲוָה

אוֹ אַהֲבָה בַלֵּב הָאֹרֶבֶת לְעִנְיָן אוֹ חֵפֶץ בַּחַיִּים. –

וּבְכֵן לִמְלַאכְתִּי עָתָּה! –

הוֹי אַתֶּם, מַלְאָכִים נַעֲלָמִים!

הָרוּחוֹת אַתֶּם כֻּלְּכֶם מעוֹלָם וְעַד-עוֹלָם מִסָּבִיב,

אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי מֵעוֹדִי אֶתְכֶם בָּאוֹר וּבַחשֶׁךְ –

הוֹי אַתֶּם שָׁם הַמִּתְשׁוֹטְטִים סָבִיב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה,

וּמִשְׁכָּן לָכֶם בַּשָּׁמַיִם בָּעֶצֶם הַדַּק מִן-הַדָּק –

אַתֶּם שָׁם אֲשֶּׁר מִרְבָּץ לָכֶם בִּמְרוֹמֵי כָּל-הָרִים

בִּמְקוֹם אֵין-נָתִיב וּמְסִלָּה, וַאֲשֶׁר מְחִלּוֹת עָפָר

וְנִבְכֵי יַמִּים גַּם-יַחַד נֶאֱמָנִים אִתְּכֶם בִּבְרִיתְכֶם –

"יֵשׁ דְּבָרִים, הוֹרַצְיוֹ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

עֲצֻמִּים מֵאֲשֶׁר יִרְאוּ כָּל חוֹקְרֵיכֶם בַּחֲלוֹמוֹתָם"

בְּקֶסֶם הַשֵּׁם הַלָּזֶה הַמַּשְׁלִיט אוֹתִי בָכֶם

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם הַפַּעַם: עֲלוּ, עֲלוּ, הִגָּלוּ!

(דממה)

הַאֻמְנָם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי? – וּבְכֵן בְּשֵׁם אֲדֹנֵיכֶם

הָרֹאשׁ לָכֶם וְהָרִאשׁוֹן, בָּאוֹת הַנּוֹרָא הַזֶּה

אֲשֶׁר מִפָּנָיו תֶּחֶרְדוּ, בֶּעֱזוּז הָעִזּוּז הַנֶּעְלָם

אֲשֶׁר אֵין-מָוֶת עִמּוֹ: עֲלוּ נָא, הִגָּלוּ, הִגָּלוּ!

(דממה)

עוֹדָם מִסְתּוֹלְלִים בִּי. – רוּחוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ

מִיָּדִי לֹא תִמָּלֵטוּ! בַּכֹּחַ הֶעָצוּם מִכֹּחַ

כָּל-נִבְרָא שֶׁהָיָה בָאָרֶץ מֵאָז וּמֵעוֹלָם וְעַד-עַתָּה.

בְּקֶסֶם אַכְזָרִי הַלָּז, פְּלִיט כּוֹכָב מֻכֶּה רְסִיסִים

בִּשְׂרִידֵי עִיֵּי הָאֵשׁ שֶׁל-עוֹלָם נִתָּץ וְנֶהֱרָס,

בַּשְּׁאוֹל הַלֵּזוּ הַשָּׁטָה בְגַלְגַּל עוֹלַם הַנֵּצַח,

בְּקִלְלַת עוֹלַם הַזֹּאת הָרֹבְצָה מֵאָז עַל-נִשְׁמָתִי

בָּרוּחַ הַזֶּה הָרֹדֶה בִי וּבְקִרְבִּי וְעַל סְבִיבִי –

בָּאֵלֶּה הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם לְהִכָּנַע אֵלַי: הִגָּלוּ!

(בירכתי היציע מתוך החשכה יגלה כוכב.

הכוכב עומד תחתיו, קול זמרה ישָׁמע)

קוֹל הָרוּחַ הָרִאשׁוֹן

בֶּן-הָאָדָם! רְאֵה, נִגְלֵיתִי

מִנִּי עָבִים לָךְ, מִבֵּיתִי

אֲשֶׁר רֻקַם צֶאֱלֵי אֶמֶשׁ,

אֲשֶׁר כֻּסָּה זְהַב הַשֶּׁמֶשׁ,

עֵרֶב תְּכֵלֶת עִם-אַרְגָּמָן,

וְהוּא אֶת-זְבוּלַי קִרְבּוֹ טָמָן.

חֵטְא הוּא דְבָרְךָ שֶׁהִקְשַׁבְתִּי –

אַךְ עַל-קֶרֶן אוֹר רָכַבְתִּי

חִישׁ אֵלֶיךָ, כִּי אִוִּיתָ!

הַגֵּד אָדָם, מַה-צִוִּיתָ?

קוֹל הרוּחַ הַשֵּׁנִי

מוֹנְבְּלַן הוּא מֶלֶךְ הֶהָרִים,

הַמְעֻטָּר מִקַּדְמֵי הַיָּמִים;

כֵּס מַלְכוּת לוֹ סְלָעִים, לְבוּש מַלְכוּת לוֹ עָבִים,

וְכֶתֶר לוֹ שֶׁלֶג עוֹלָמִים.

אֵיתָנֵי הַיְעָרוֹת לַחֲלָצָיו מַחֲגָרוֹת

וּצְנֵפוֹת הַקֶּרַח בְּכַפּוֹ.

וְחִכּוּ בְנִפְלָן, לֹא יֵרְדוּ לְשִׁפְלָן,

עַד אֹמַר – וְהִשְׁלִיכָן בְּאַפּוֹ.

וּגְלִילֵי הַשֶּׁלֶג, הַגּוֹלְשִׁים וְקֹפְאִים

לְאִטָּם מִמְּקוֹמָם יֶעְתָּקוּ

וַאֲנִי הוּא הַמְפַקֵד לָהֶם וְהִתְגַּּלְגָּלוּ,

וַאֲנִי כִּי אֲצַו וְהִתְחַזָּקוּ –

כִּי רוּחַ הָהָר וַאדוֹנָיו אָנֹכִי,

אַבִּיט וְאַדְמָתוֹ חַתָּה,

וְרָגְזוּ מוֹסְדוֹתָיו, וְעַד תַּחְתִּיּוֹתָיו –:

מַה-תִּשְׁאַל מֵעִמִּי אַתָּה?

קוֹל הָרוּחַ הַשְּׁלִישִׁי

בִּתְכֵלֶת מַעֲמַקֵּי הַמַּיִם

שֶׁגַּלִּים לֹא יִשְׁטְפוּ שָׁם,

וְזָרָה שָׁם רוּחַ נוֹשֶׁבֶת,

וְרֹבֵץ שָׁם תַּנִּין הַיָּם;

וּבְתוּלַת הַמַּיִם עֹנֶדֶת

לִשְׂעָרָהּ הַיָרֹק זֵר צָב –

עַד-שָׁמָּה זֶה לַחְשְׁךָ בָּא לִי

כְּרַעַם בְּגַלְגַּל רָב;

עַד-דִּמְמַת הֵיכַל הַפְּנִינִים

חָדַר הֵד קוֹלְךָ אֵלָי –:

אֲנִי זֶה אֲדוֹן הָאוֹקְיָנוֹס;

הַגֵּד: מַה-תִּפְקוֹד עָלָי?

קוֹל הָרוּחַ הָרְבִיעִי

שָׁם בִּמְקוֹם הַזְּוָעוֹת נָמוֹת

עַל-פְּנֵי רְפִידוֹת אֵשׁ,

וְנַחֲלֵי גָפְרִית שְׂרֵפָה מְצַוִּים

כָּל-גַּל: עֲלֵה וָרַשׁ;

שָׁם בִּמְקוֹם יְסוֹד הָאַנְדִּים

תָּקוּעַ בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם,

כַּמִדָּה אֲשֶׁר אֶל-מוּל הַשָּׁמַיִם

יַגְבִּיהוּ שִׂיא אֶל-רוֹם –

שָׁם מוֹלַדְתִּי אֲשֶׁר נָטַשְׁתִּי

בְּרֶגַע נָתַתָּ הַצָּו: –

עֶבֶד אֲנִי לְלַחַשׁ קְסָמֶיךָ

וּרְצוֹנְךָ לִי יִהְיֶה לְקָו.

הָרוּחַ הַחֲמִישִׁי

רוֹכֵב אָנֹכִי עַל-מֶרְכְּבוֹת רוּחַ,

הַסְּעָרוֹת – בֵּיתִי שָׁם,

הֶעָנָן אֲשֶׁר עָזַבְתִּי עַתָּה

מִבְּרָקִים עוֹדוֹ חָם:

כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת, עַל-יָם וְיַבֶּשֶׁת

נֶחְפַּזְתִּי אֵלֶיךָ בִּשְׂעָרָה;

אֳנִיָּתִי עָפָה, כַּבָּרָק חָלָפָה

וְאַחֲרַי בִּתְהוֹם לֵיל נִקְבָּרָה.

הָרוּחַ הַשִּׁשִּׁי

זְבוּל לִי בְצִלְלֵי תְהוֹמוֹת הַלַּיְלָה –

עַל-מָה הִרְגַּזְתַּנִי בְעֻזְּךָ לְמַעְלָה?

הָרוּחַ הַשְּׁבִיעִי

הַכּוֹכָב הַמּוֹלֵךְ מֵאָז עַל-גּוֹרָלְךְ,

זֹאת יָדִי מִקַּדְמֵי הַיָּמִים בּוֹ מָלְכָה

מָה רַעֲנָן אָז הָיָה הָעוֹלָם וְאֵין-אָמֶשׁ –

לֹא עָף עוֹד כָּמוֹהוּ בִסְבִיבֵי הַשָּׁמֶשׁ:

זֶה אָרְחוֹ בַּמִּדָּח, זֶה עוּפוֹ בַזֶּרֶת –

אָז הָיָה הַנֶּחְמָד בְּכוֹכְבֵי תִפְאֶרֶת

אַךְ בָא יוֹם – וְנֶהְפַּךְ לְגוּשׁ שֶׁל-לְהָבִים,

לְגַלְגַּל בְּאֵין תֹּאַר הַנֶּחְפָּז בֵּין-עָבִים,

לְלַפִּיד מְעוֹפֵף, לְחִתִּית וּמְאֵרָה

לְצְבָא כָּל-הַשְּׁחָקִים וּבְכָל אֲשֶׁר יֵרָא:

בַּכֹּחַ אֲשֶׁר נִטַּע בְּקִרְבּוֹ מִלֵּדָה

יִתְגַּלְגַּל חֲדַל נָתִיב וְדֶרֶךְ לֹא יֵדָע –

מִפְלֶצֶת בֹּעֵרָה בִמְרוֹמֵי הַשְׁחָקִים,

וְשִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם הַמְשַׁלַּח רַק בְּרָקִים.

אַךְ אַתָּה, הַנָּהוּג פֹּה מַטָּה עַל-יָדוֹ,

הָרֶמֶשׂ, שֶׁלִבִּי יִבְזֵהוּ וַעֲבָדוֹ,

הֵן אַתָּה בַכֹּחַ – וְהוּא לֹא כֹחֶךָ,

כִּי שָׁאוּל לְךָ הוּא עַד-אִם אַכְנִיעֶךָ –

אֲנַסְתַּנִי לָרֶדֶת לִרְגָעִים מְעַטִּים

לִמְקוֹם רוּחוֹת דַּלִּים מִקּוֹלְךָ פֹּה חַתִּים,

לְבַעֲבוּר אֶתְוַכַּח עִם-נֶפֶשׁ כָּמוֹךָ –

בַּמָּה, הַגֵּד אֵפוֹא, גּוֹרָלְךָ אֶתְמֹכָה?

שִׁבְעַת הָרוּחוֹת

אֲדָמָה, יָם, רוּחַ וָלֵיל, הַר וְסַעַר וְכוֹכָבְךָ,

אֶת-כֻּלָּם, בֶּן-אָדָם תּוֹלֵעָה, פְּקוּדָתְךָ אֵלֶיךָ הוֹעִידָה;

נִקְבְּצוּ, בָאוּ הָרוּחוֹת כֻּלָּם לְמִשְׁאֲלוֹת לְבָבְךָ –

מָה אֵפוֹא תִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, בֶּן אָדָם רִמָּה? הַגִּידָה!

מַנְפְרֶד

שָׁכֹחַ – –

הָרוּחַ הָרִאשׁוֹן

אֶת-מָה– אֶת-מִי – וּמָה הוּא אֵפוֹא?

מַנְפְרֶד

אֶת-זֹאת אֲשֶׁר בִּי בְלִבִּי! הַבִּיטוּ נָא בִי וּקְרָאוּ –

הֲלֹא יְדַעִתֻּהָ גַם אַתֶּם, וָאָנֹכִי לֹא אוּכַל הַגִּידָהּ.

הָרוּחַ

אֲנַחְנוּ יְכֹלִים לָתֵת רַק זֹאת אֲשֶׁר-יֵש בְּיָדֵנוּ:

שְׁאַל-נָא עֲבָדִים לְךָ אוֹ מִמְשָׁל אוֹ שִׁלְטוֹן בָּאָרֶץ,

אֶת-כֻּלּוּ אוֹ חֵלֶק מִמֶּנוּ; שְׁאַל לְךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת

לִכְבּוֹשׁ לְךָ הַיְסוֹדוֹת שֶׁאָנוּ אֲדוֹנִים לָהֵמָּה,

אֶת-אֶחָד אוֹ כֻּלָּם יַחְדָּו – וְהָיוּ כָל-אֵלֶּה לָךְ.

מַנְפְרֶד

שָׁכֹחַ – שָׁכֹחַ אֶת-נַפְשִׁי – הַאֻמְנָם לֹא תוּכְלוּ לִמְצוֹת

מִנִּי עוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים, שֶׁאַתֶּם רֹדִים בָּהֵמָה,

אֶת-זֶה אֲשֶׁר נַפְשִׁי שֹאֶלֶת?

הָרוּחַ

לֹא לָנוּ הַשִּׁלְטוֹן בָּזֶה.

גַּם לֹא בְיָדֵנוּ הַדָּבָר; וְאוּלָם – לָמוּת תּוּכָל.

מַנְפְרֶד

הֲיִתֵּן לִי מוֹתִי שָׁכֹחַ?

הָרוּחַ

יְצִירֵי אַלמָוֶת אֲנַחְנוּ

וְאֵין אָנוּ שֹכְחִים נֵצַח. חַיֵּינוּ חַיֵּי עוֹלָמִים,

וְזֶה אֲשֶׁר עָבַר, אוֹ עָתִיד – לָנוּ רַק הֹוֶה הִנֵּהוּ

הֲתִמְצָא בָזֶה לְךָ מַעֲנֶה?

מַנְפְרֶד

רַק הָתֵל בִּי תְהָתֵלוּ –

וְאוּלָם הַכֹּח אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶתְכֶם אֵלַי הַפַּעַם,

הוּא סִגַּר אֶתְכֶם בְּיָדִי. עֲבָדִים, אַל תַּמְרוּ רְצוֹנִי!

הָרוּחַ, הַנְּשָׁמָה, הַנִּיצוֹץ, זֶה נִיצוֹץ פְּרוֹמִתּוֹס בְּקִרְבִּי,

הַבָּרָק בְּנַפְשִׁי פְּנִימָה – כָּל-זֶה בִי נוֹצֵץ וּמַזְהִיר

וְחֹדֵר עַד לְמֶרְחַקִּים, כְּמִשְׁפַּט הָרוּחַ בְּלִבְּכֶם,

לֹא נוֹפֵל מִמֶּנּוּ כָל-מְאוּמָה, אַף-אִם רַק עָפָר לְבוּשוֹ.

עֲנוּ-לִי פֶּן אַרְאֶה אֶת-יָדִי אֶתְכֶם וִידַעְתֶּם מֶה אָנִי!

הָרוּחַ

אֵת אֲשֶׁר עָנִינוּ, נַעֲנֶה. וְזֶה אֲשֶׁר אוֹתְךָ עָנִינוּ

הֲלֹא הוּא גַם בִּדְבָרֶיךָ.

מַנְפְרֶד

מַה-זֶּה עֲנִיתֶם אֵפוֹא?

הָרוּחַ

אִם אֱמֶת הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, כִּי כְרוּחֵנוּ רוּחֶךָ,

אָז הִנֵּה עָנִינוּ אוֹתְךָ, כִּי זֶה אֲשֶׁר פִּי הָאָדָם

יִקְרָא לוֹ מָוֶת בִּשְׂפָתוֹ – אֵין לוֹ עִמָּנוּ דָבָר.

מַנְפְרֶד

כִּי-עַתָּה רַק לַשָּׁוְא קְרָאתִיכֶם מִזְּבוּלְכֶם אֵלַי;

לֹא תוּכְלוּ, אוֹ לֹא תַחְפְצוּ, לַעֲזָר-לִי.

הָרוּחַ

רַק צַוֵּה;

כָּל-מַה שְּׁיֶשְׁנוֹ לָנוּ לְפָנֶיךָ נְשִׂימוֹ וְלְךָ הוּא:

שִׂים לִבְּךָ לָזֶה בְטֶרֶם תְּשַׁלְּחֵנוּ מֵעִמְךָ וּשְׁאַל –

שְׁאַל מְלוּכָה אוֹ שִׁלְטוֹן אוֹ גְבוּרָה, שְׁאַל לְךָ אֹרֶךְ יָמִים – –

מַנְפְרֶד

הוֹי קְלָלָה! מַה-לִּי וּלְיָמִים? אֲרֻכִּים מִדַּי לִי גַם יָמַי,

יְמֵי שְׁנֵי חַיַי אָנֹכִי – סוּרוּ, גְּשׁוּ הָלְאָה, הֵעָלוּ!

הָרוּחַ

רַק רָגַע עוֹד: הֵן בָּאנוּ, וְלָכֵן תֵּן וְנַעַבְדֶךָ;

שִׂים אֵפוֹא אֶל-לֵב וְהַגֵּד, הַאֵין לְךָ זוּלַת זֶה דָבָר,

שֶׁיֵשׁ בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹתוֹ ְועֶרְכּוֹ לֹא נִקְלֶה בְעֵינֶיךָ?

מַנְפְרֶד

אֵין לִי כָּל-דָּבָר! – אַךְ עִמְדוּ – עִמְדוּ עוֹד רֶגַע רַק אֶחָד –

חָפֵץ אָנֹכִי לִרְאוֹתְכֶם פָּנִים אֶל-פָּנִים. אֶת-קוֹלְכֶם

שָׁמַעְתִּי בְדַבְּרוֹ אֵלַי; מָתוֹק וְנוּגֶה צִלְצוּלוֹ

כְּשִׁירָה עַל-מַיִם רַבִּים; וְאָנֹכִי רֹאֶה לְפָנַי

רַק מַרְאֶה מוּצָק אֶחָד שֶׁל-כּוֹכַב נֹגַהּ גָדוֹל,

וְדָבָר לֹא אֶרְאֶה זוּלָתוֹ. גְּשׁוּ נָא אֵלַי בְּתַבְנִיתְכֶם,

הָאֶחָד אוֹ כֻלְּכֶם יַחַד, בְּצַלְמְכֶם אַתֶּם וּדְמוּתְכֶם.

הָרוּחַ

אֵין צֶלֶם לָנוּ וּדְמוּת, זוּלָתִי דְמוּת הַיְסוֹדוֹת,

שֶׁאָנוּ הַמָּקוֹר לִהְיוֹתָם וְאָנוּ הָרוּחַ שֶׁבְּקִרְבָּם;

בְּחַר אַתָּה לָנוּ הַדְּמוּת – וְנִגָּלֶה אֵלֶיךָ בְּתוֹכָה.

מַנְפְרֶד

לֹא לִי הַבְּחִירָה הַזֹּאת; אֵין תַּבְנִית עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה

נִמְאָסָה אוֹ טוֹבָה בְעֵינַי; כִּי עַל-כֵּן יָקוּם הָאֶחָד,

הֶעָצוּם מִכֻּלְּכֶם יַחַד, וְלָבַשׁ כִּרְצוֹנוֹ הַמַּרְאֶה

הַנִּבְחַר מְכָּל-זוּלָתוֹ בְעֵינָיו. – קוּם וָחוּשָׁה!

הָרוּחַ הַשְּׁבִיעִי

(יגלה בתבנית אשה יפה)

הַבֵּט!

מַנְפְרֶד

הוֹי אֵל אֶלֹהִים! אִם-כָּכָה הוּא וְאִם אַתָּה

לֹא מִקְסַם כָּזָב פֹּה וְלֹא חֲזוֹן מַהֲתַלּוֹת כֻּלְּךָ,

כִּי-עַתָּה אֲאֻשַּׁר עוֹד. תְּנֵנִִי וְאַחֲזִיק בְּךָ,

תְּנֵנִי וְנָשׁוּב עוֹד – –

(התמונה נעלמת)

הוֹי, לִבִּי בִי נִשְׁבָּר!

(מנפרד נופל ארצה מתעלף)

קול לחשׁ ישָׁמע:

כִּי תִטְבּוֹל בַּגַלִּים קֶרֶן הַלְּבָנָה,